<h1>הרוקח סימן ק"ח</h1>
<h2>דף קלג.</h2>
כל צרכי מילה עושין בשבת. כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת מכשירי מילה אינן דוחין כגון אם עושין לו מים חמין או נשפכו המים קודם המילה או נתפזרו סממנין או אין לו איזמל אבל לאחר המילה אי איכא סכנה דחי מוהלין ופורעין כל זמן שעוסק במילה חוזר אפי' על ציצין שאינן מעכבין את המילה פירש אינו חוזר כי אם על ציצין המעכבין את המילה, ומוצצין את הדם ונותנין עליה אספלנית, וכמון לא שחק מערב שבת לועס בשיניו אין עושין חלוק לכתחילה בשבת אבל כורך עליה סמרטוט ביום טוב שוחקין כמון וטורפין יין ושמן.
<h2>דף קלד:</h2>
קיימא לן ביום לידתו מותר להרחיצו בפ' מפנין (קכ"ט ע"ב) וביום המילה אפי' קודם המילה לרככו מותר כדמשמע בפרק הדר (דף ס"ז) ההוא ינוקא דאישתפוך חמימי. ואם המילה יום א' אסור להרחיצו בשבת שלפני המילה אבל אם נימול יום ה' או יום ו' או יום ז' מותר להרחיצו בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע"ש בין הרחצת כל גופו בין הרחצת המילה מפני שסכנה היא לו אבל אם שבת יום לפני המילה או אם נימול יום ד' אסור להרחיצו בשבת אע"ג דביומא בפ' יוה"כ (ע"ח ע"ב) אמרי רחיצה וסיכה דהיינו רביתייהו ולא גזרי ביוה"כ ושרו במלוכלך כל גופו, אבל בשבת אסור אפילו רחיצת קטנים אבל על ידי א"י מותר. ואם לא חממו מים לרחיצה אין מלין בשבת מאחר שאפשר מערב שבת כר' עקיבא אם חיממן א"י או ישראל בדיעבד מותר למולו ולהרחיצו. ובפסחים בפ' אלו דברים (ס"ט ע"א) משמע אין מחממין מים להברותו ודחינן המילה. כל פ' הדר דאשתפוך חמימי מיירי שהוחמו מערב שבת להרחיצו לפני המילה לרכך אמתו דאי לאחר מילה יום א' או יום ב' או יום ג' מותר אפי' לישראל שסכנה היא לו. וכן משמע בשאלתות בפרשת ואלה שמות.
הלכה כר' אליעזר בן עזריה ומרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה עצמה אפי' הוחמו בשבת. בערובין בפ' הדר (ס"ז ע"ב) ההוא ינוקא דאשתפוך חמימי אם ערבו ונשתתפו יביא א"י ויעשה נשפכו המים לאחר המילה או נאבדו סממנין מחללין עליו את השבת. ביומא בפ' יוה"כ (פ"ד ע"ב) מחממין חמין לחולה בין להשקותו ולהברותו אפילו בגדולי ישראל.
<h2>דף קלה.</h2>
נולד מהול אין מטיפין ממנו דם ברית בשבת אנדרוגינוס אין מלין אותו בשבת. נולד מהול בחול מטיף ממנו דם ברית שמא ערלה כבושה היא ולא בשבת. מילה שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. מילה בגוי פסולה באשה כשרה בפ"ב דע"ז (כ"ז ע"א). נולד בין השמשות של ערב שבת אין מלין אותו בשבת כדמשמע בנדה בפרק יוצא דופן (מ"ב ע"ב) גבי ההוא ינוקא דצויץ בין השמשות ולא אתיליד עד דחשיך ואמר רבא ההוא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה ליה נולד בין השמשות ומילה שלא בזמנה לא דחי שבת ואמרי' ביבמות בפ' הערל (ע"א ע"ב) כי מעוי באימיה חיי.
בפ' ר' אליעזר דמילה בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' והספק אין מחללין עליו את השבת. כל שאמו טמאה לידה נימול לח' אין אמו טמאה לידה אין נימול לח' יש יליד בית נימול לח' יש יליד בית נימול לאחר ח' וכן מקנת כסף.
<h2>דף קלז.</h2>
קטן חולה אין מלין עד שיבריא אם חלה באש של עצמות והזיע בחצי היום אין מלין אותו עד שיבריא לאחר ז' ימים מזיעתו לאחר חצי היום דתני לודא יום הבראתו מעת לעת וכן משמע בפ' מילה ובפ' הערל. ההולך בדרך אין למול כדמשמע בפ' הערל (ע"א ע"ב) משום חולשא דאורחא וכן בנדרים בפ' ארבעה נדרים (ל"א ע"ב).
<h2>דף קלז:</h2>
ציצין המעכבין את רוב גובה של עטרה מעכבין. קטן המסורבל בשר אם מתקשה ונראה מהול אין צריך למולו. מל ולא פרע כאלו לא מל. המל צריך לברך על המילה, אבי הבן צריך לברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, העומדים אומרים כשם שנכנס לברית כן תכניסו לתורה לחופה ולמעשים טובים, והמברך אומר אשר קידש ידיד מבטן חק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית. האב חייב למול את בנו בפ"ק דקדושין (דף כ"ט) ומברך על המילה ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו וחותך הערלה כדאמרינן בפ' א' דפסחים (דף ז') מברך עובר לעשייתן. ומה שאין האב מברך שהחיינו כמו בפדיון הבן בשלהי ערבי פסחים (דף קכ"א), היאך מברך שהגיענו לזמן הזה שמא נפל הוא אבל בפדיון הבן יצא מכלל נפל כדאיתא בשלהי פ' מילה אי נמי כדאמר בפ' א' דכתובות (דף ח') דלא מברכינן שהשמחה במעונו ביום המילה דאיכא צערא ויש לומר משום הכי לא מברכינן שהחיינו. מלין ופורעין ומוצצין ואחר כך מברך אשר קידש ידיד. במדרש ויכלו מי מנה עפר יעקב שישראל מטמינין ערלתן בעפר וכן בפרקי דר' אליעזר בפ' ל"א התקינו שיהו מטמינין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ והתקינו חכמים לעשות כסא למלאך הברית שנקרא אליהו. בשוחר טוב ברכי סנדקנים לילדים פי' בעל ברית במזמור לה' במדר' חזית הקב"ה נעשה שושבינו לאברהם וכרות עמו הברית. בפרקי דר"א חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו יום שזכה למול את בנו כאברהם. בבהמ"ז אין אומרים שהשמחה במעונו במילה בפ"א דכתובות.
במגנצא אומרין יענך ביום המילה שיש בו ט' פסוקים כט' חדשי העיבור כדאיתא בשוחר טוב. בוורמישא אין אומרים יענך.
